Yoma
Daf 9b
וְהֵרִ֣ים. וְאֵין וְהֵרִ֣ים אֶלָּא 9b בְשֶׁשִּׁייֵר. אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל. אֵין אֲכִילָה אֶלָּא בִכְזַיִת. הָיָה בְכוּלּוֹ כְזַיִת. לִיטּוֹל מִקְצָתוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁאֵין בוֹ כְזַיִת. לִיטּוֹל אֶת כּוּלּוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁאֵין כָּאן שִׁיּוּר. וְהֵרִ֣ים אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל הָאֵ֛שׁ. יָכוֹל עֵצִים. תַּלְמוּד לוֹמַר עוֹלָה. אִי עוֹלָה יָכוֹל אֵיבָרֵי עוֹלָה. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל הָאֵ֛שׁ. הָא כֵיצַד. חו̇תֶה מִן הַמְאוּכָּלו̇ת הַפְּנִימִיּו̇ת וְיו̇רֵד. מִצְוָה לְהַקְדִּים אֵשׁ לָעֵצִים. שֶׁנֶּאֱמַר וְעָרְֽכ֥וּ עֵצִ֖ים עַל הָאֵֽשׁ׃. קִידֵּם עֵצִים לָאֵשׁ. סִידֵּר עַד שֶׁלֹּא תָרַם מַשְׁחִיל וְתוֹרֵם מְפָרֵק וְתוֹרֵם.
Traduction
Il est dit (ib. 3); il prélèvera, action qui comporte nécessairement un reste; puis qu’aura consumé le feu, la consommation est applicable au minium à une olive. Si le tout n’a que l’équivalent d’une olive, on ne peut pas le prélever en partie, car ce serait inférieur à une olive, ni prendre le total, puisque il n’y aurait pas de reste, qu’il est indispensable de laisser; comment donc faire? (question non résolue). Par la cendre de ce ''que le feu aura consumé'', on aurait pu croire qu’il s’agit de celle provenant du bois; c’est pourquoi le verset dit: l’holocauste. S’il avait été dit ''la cendre de l’holocauste'', on aurait pu croire qu’il y a lieu de prélever des fragments mêmes de l’holocauste (non pulvérisés); c’est pourquoi il est dit ''que le feu a consumé''; il faudra donc gratter les parties calcinées situées au milieu (provenant bien de la victime), puis les porter au bas. Il est recommandé d’apporter d’abord le feu sur l’autel, puis de ranger le bois au-dessus, selon la prescription (ibid. 1, 7): ils rangeront les bois sur le feu. Si l’on a placé le bois avant le feu, ou avant de prélever la cendre, il faudra ranger le bois de côté et défaire les piles pour prélever la cendre (l’ordre prescrit étant rigoureux).
Pnei Moshe non traduit
והרים. השתא דריש לקרא דתרומת הדשן דכתיב והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח:
והרים אין והרים אלא בששייר. דלשון הרמה לא שייך אלא במקצת ושייר במקצתו:
אשר תאכל אין אכילה אלא בכזית. שצריך שלא יהיה בהרמה פחות מכזית:
היה בכולו כזית. בכל הדשן שישנו שם היאך יעשה ליטול מקצתו וכו':
והרים כתיב. וצריך שישייר מקצתו כדלעיל ונשאר השאלה בלא פשיטותא:
אשר תאכל האש יכול עצים. שירים הדשן מאשר אכל האש להעצים:
ת''ל עולה. ולא משל העצים:
אי עולה יכול אברי עולה. שהן עדיין שלימים ולא נתאכלו ירים אותן:
ת''ל אשר תאכל האש הא כיצד וכו'. שצריך לחתות מהמאוכלות הפנימיות של אברי העולה ויורד להשימו אצל המזבח:
מצוה להקדים אש לעצים וכו'. באש של הדיוט שמביאין קאמר כדדרשינן מהכתוב ונתנו בני אהרן הכהנים אש על המזבח שאע''פ שהאש ירדה מן השמים מצוה להביא אש. מן ההדיוט ואותו האש מצוה להקדימו להעצים של המערכה:
קידם עצים לאש וכו'. או שסידר את העצים עד שלא תרם הדשן:
משחיל. מושך העצים להצד או מפרק העצים מעט מעט ותורם לפי שהרמת הדשן תחלת עבודה היא:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. חִילְפַיי שָׁאַל. קוֹמֶץ שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי מַעֲרֶכֶת לַיְלָה מָה הֵן. [רִבִּי יִוְמְיָה אָמַר. חִילְפַיי שָׁאַל. אֵימֳרִין שֶׁנְּתָנָן עַל גַּבֵּי מַעֲרֶכֶת לַיְלָה מָה הֵן. וְלָאו מַתְנִיתָה הִיא. אֵין לָךְ קוֹדֵם לְתָמִיד שֶׁלְשַׁחַר אֶלָּא קְטוֹרֶת בִּלְבַד. מַתְנִיתָה לְמִצְוָה. מַה צְרִיכָה לִיהּ לְעִיכּוּב. צִיץ מָהוּ שֶׁיְּרַצֶּה עַל טּוּמְאַת יָדַיִם. יָדַיִים מָהוּ שֶׁיִּפָּֽסְלוּ מִשֵּׁם יוֹצֵא. וְלָאו מַתְנִיתָה הִיא. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְנִיטְמוּ מַטְבִּילָן וְהֵן טְהוֹרוֹת. יָצָא לֹא נִפְסְלוּ מִשֵּׁם יוֹצֵא. וְאַתְיָא כְמָאן דְּאָמַר. אֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. [בְּרַם הָכָא] כְמָאן דְּאָמַר. לִינָּה טוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם. יָדַיִם מָהוּ שֶׁיִּפָּֽסְלוּ מִשֵּׁם מְחוּסָּר זְמַן. וְלָאו מַתְנִיתָה הִיא. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו הַיּוֹם לַעֲבוֹדַת שֶׁלְמָחָר.
Traduction
R. Jacob b. Aha dit que Hilfia demanda: quelle est la règle pour une poignée de farine à faire fumer, mise sur une rangée de bois qui reste la nuit? De même, R. Jérémie dit que Hilfia demanda (65)B. Menahot 26b. quelle est la règle pour les graisses à faire fumer du sacrifice quotidien, placées aussi sur la rangée de bois de la nuit? A quoi bon le demander, fut-il répliqué. N’est-il pas dit explicitement qu’avant la combustion des membres du sacrifice quotidien le matin (66)B., Pessahim 59a., a lieu celle de l'encens? Ceci ne prouverait rien, car il s’agit là du principe, et l’on se demande si, en cas de fait accompli, le défaut d’ordre nuit à la validité du devoir? (point non résolu) – Est-ce que l’effet expiatoire du frontal (67)Jér., (Pessahim 7, 7), ci-dessus, p. 106. fait pardonner l’oubli de l’ablution officielle des mains? De même, si, après cette lustration, le pontife est sortie par mégarde (68)B., Zevahim 20b., les mains deviennent-elles inaptes au culte? -Quoi, fut-il répliqué, n’y a-t-il pas un enseignement qui dit: ''si après avoir lavé les mains et les pieds officiellement (au bassin sacré), les mains sont redevenues impures par un contact interdit, il suffit de les tremper pour les purifier; si le pontife est sorti du Temple, il n’est pas devenu impropre par cette sortie?''. Ceci ne prouve rien, fut-il répondu, cet enseignement étant conforme à celui qui dit: le fait seul d’avoir passé la nuit ne rend pas les mains impropres (et il en sera de même pour la sortie accidentelle). Ladite question est seulement posée d’après celui qui déclare impropre le pontife qui ne s’est pas lavé les mains après avoir passé la nuit. Est-ce un cas d’invalidation d’avoir fait l’ablution des mains et des pieds en un temps défectueux (avant l’aurore)? Certes, un enseignement formel résout ce point, en disant: il arrive parfois de sanctifier les mains et les pieds (de les laver) pour le culte du lendemain (soit avant le jour).
Pnei Moshe non traduit
חילפיי שאל קומץ של מנחה. שהיא מעבודת היום שנתנו ע''ג מערכת לילה שלא סידר עדיין מערכת עבודת יום מה הן. ור' ירמיה קאמר דעוד שאל חילפיי אימורין של תמיד שחר שנתנן ע''ג מערכת לילה מה הן:
ולאו מתניתא היא. ומה זו שאלה הא בהדיא תני בברייתא אין לך קודם בהקטרה לאברי תמיד של שחר אלא קטרת בלבד וכדתנינן בברייתא דסדר המערכה קטרת קודמת לאברים ואם סידרן במערכת לילה נמצא שהן קודמין לקטרת של שחר שלא נקטר הקטרת עד שסידרו מערכה שניה על המזבח שממנה לוקחין אש במחתה להקטיר קטרת ואותה המערכה שניה היתה אחר סידור המערכה גדולה בכל יום כדשנינו בפ''ב דתמיד:
מתניתא למצוה. כי צריכא ליה לחילפיי מהו לעיכוב ולא איפשיטא:
ציץ מהו שירצה על טומאת ידים. אם לאחר שקידש ידיו ורגליו נטמאו ידיו וכגון שנגעו בטומאה דרבנן כאותה ששנינו הפגול והנותר מטמאין את הידים ולא נטמא גופו מהו דמרצה הציץ על זה. ועוד בעי ידים מהו שיפסלו משום יוצא אם לאחר שקדש ידיו ורגליו יצא לחוץ מהו שיפסלו משום יוצא דאיכא היסח הדעת:
ולאו מתניתא היא. דתנינן בברייתא בהדיא קידש ידיו ורגליו ונטמאו מטבילן והן טהורות וא''כ לא צריך ריצוי ציץ וכן אם יצא לא נפסלו משום יוצא:
ואתיא כמ''ד וכו'. כלומר דמהדר ליה דמהאי ברייתא לאו ראיה דאיכא למימר אתיא כמ''ד אין הלינה פוסלת בידים. ופלוגתא דרבי ור''א בר''ש לקמן היא ולר''א בר''ש דס''ל אין הלינה פוסלת הני נמי לא פסלי:
מה צריכה ליה. כי קא מיבעיא ליה ברם הכא לאידך מ''ד והוא רבי דס''ל לינה פוסלת בידים אם יוצא נמי פוסלת:
ידים מהו שיפסלו משום מחוסר זמן. להאי מ''ד דס''ל אין הלינה פוסלת בידים קא מיבעיא ליה דאת''ל דאין הלינה פוסלת היינו אם קידש בלילה לעבודת מחר אין העמוד השחר העושה לינה פוסל דאין הלינה פוסלת בהן אלא אם קידש היום לצורך עבודת מחר מהו שיפסלו משום מחוסר זמן ופשיט ליה ולאו מתני' היא דתנינן בברייתא בהדיא קידש ידיו ורגליו היום לצורך עבודת מחר הוי קידוש למ''ד אין הלינה פוסלת בידים דמחוסר זמן נמי לא פסיל בהו:
Yoma
Daf 10a
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן תְּחִילַּת עֲבוֹדָה שֶׁלְמָחָר הִיא. וְצָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר הַמְשׁוּקַּע בַמַּיִם. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף אָמַר. מִכֵּיוָן שֶׁמָּסַר יוֹם לַלַּיְלָה דַּייוֹ. חֲבֵרָייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 10a מִשֶּׁהוּ מַגְבִּיהוֹ הוּא מַשְׁקִיעוֹ. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו בַּיּוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּלַּיְלָה. בַּלַּיְלָה צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּיּוֹם. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֲפִילוּ עָסוּק בָּעֲבוֹדָה כָּל שְׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם בִּשְׁיֵירֵי עֲבוֹדוֹת. אֲבָל בַּתְּחִילַּת עֲבוֹדוֹת צָרִיךְ.
Traduction
R. Yohanan dit (69)Cf. ci-dessus, 1, 5 (7), fin.:l’enlèvement des cendres est le premier ouvrage à faire le matin, puis l’on aura soin de se sanctifier par l’ablution des mains et des pieds au bassin resté sous l’eau toute la nuit (mis ainsi à l’abri de toute impureté); selon R. Hiya b. Joseph, il suffit d’avoir mis le bassin à couvert au commencement de la nuit, de façon à former la jonction entre le jour précédent et la nuit; selon les compagnons au nom de R. Yohanan, aussitôt après avoir retiré le bassin (pour se purifier du prélèvement des cendres avant le jour), il faut le replonger sous l’eau (pour qu’au moment de l’aube, il soit à couvert, et on le relèvera après cet instant). Un enseignement est en opposition avec l’avis de R. Hiya b. Joseph, disant: si l’on a lavé les mains et les pieds au jour, il sera inutile de recommencer à la nuit; mais si cette ablution a eu lieu lorsqu’il faisait encore nuit, il faut recommencer après l’aube (l’interruption nocturne nécessite le renouvellement, sous peine d’être impropre au service), selon Rabbi; R. Eliézer b. R. Simon dit: fut-on occupé trois jours consécutifs au service du culte (sans dormir), il n’est pas nécessaire pendant ce temps de se laver les mains et les pieds, car le fait seul du passage de la nuit ne rend pas le servant impropre au culte, bien entendu pour terminer des travaux en cours d’exécution, non pour commencer d’autres (quel avis dont suit-il? D’après Rabbi, le passage seul de la nuit au jour suffit à rendre impropre et nécessite l’ablution; d’après R. Eliézer b. R. Simon, ce n’est nécessaire que pour commencer un œuvre).
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוחנן וכו'. מילתא באנפי נפשה היא דפליגי ר' יוחנן ור' חייה בר יוסף בענין קידוש ומדייק עלה מהאי פלוגתא דתנאי לקמן:
תרומת הדשן תחלת עבודה של מחר וכו'. כלומר דר' יוחנן ס''ל דהכיור היה משוקע במים כל הלילה עד שהגיע הזמן של תרומת הדשן שהוא תחלת עבודה של מחר והיה מקדש וידיו ורגליו מן הכיור המשוקע במים כל הלילה:
ר' חייה בר יוסף אמר וכו'. כלומר שלא היה צריך להיות הכיור משוקע במים כל הלילה אלא מכיון שמסר היום ללילה דיו ומשקעו בסוף היום להיות משוקע בתחלת הלילה ושוב א''צ ולתמן מפרש פלוגתייהו:
חברייא בשם ר' יוחנן. אמרי דהכי קאמר ר' יוחנן משהוא מגביהו מן המים לצורך קידוש ידים ורגלים לתרומת הדשן הוא חוזר ומשקיעו כדי שלא יעבור עליו עמוד השחר בלא שיקוע:
מתניתא פליגא על ר' חייא בר יוסף. ברייתא ששנינו בתוספתא פ''ק דמכלתין וכן בפ''ק דמנחות דפליגי רבי וראב''ש בקידוש ידים ורגלים קשיא למאי דאמר ר' חייה בר יוסף דאיהו כמאן ס''ל כדלקמן. קידש ידיו ורגליו ביום א''צ לקדשן בלילה. לצורך אברים ופדרים שנתותרו שהן כשרים להקטירם בלילה והן נקראין שירי עבודות:
[רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף פָתַר מַתְנִיתָה. קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו בַּיּוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּלַּיְלָה בִּשְׁייֵרֵי עֲבוֹדוֹת. אֲבָל בַּתְּחִילַּת עֲבוֹדוֹת צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּיּוֹם. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֲפִילוּ עָסוּק בָּעֲבוֹדָה כָּל שְׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם בִּשְׁיֵירֵי עֲבוֹדוֹת. אֲבָל בַּתְּחִילַּת עֲבוֹדוֹת צָרִיךְ.]
Traduction
R. Hiya b. Joseph explique ainsi ledit enseignement: après s’être lavé les mains et les pieds le jour, il n’est pas nécessaire de recommencer cet acte la nuit pour un service à terminer, mais pour un commencement d’œuvre la nuit, il faut renouveler l’ablution au jour (sans astreindre, celui qui s’est lavé avant le jour, à recommencer après l’aube). Tel est l’avis de Rabbi; selon R. Eliézer b. R. Simon, fut-on occupé trois jours consécutifs, il n’est pas nécessaire de renouveler l’ablution, car le passage de la nuit ne rend pas les mains impropres, ni pour l’œuvre à terminer, ni pour commencer une œuvre.
רִבִּי יוֹחָנָן פָתַר מַתְנִיתָה. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו בַּיּוֹם (אֵינוֹ) צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּלַּיְלָה בֵּין בִּתְחִילַּת עֲבוֹדוֹת בֵּין בִּשְׁיֵרֵי עֲבוֹדוֹת. אֲבָל בַּלַּיְלָה צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּיּוֹם. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֲפִילוּ עָסוּק בָּעֲבוֹדָה [כָּל שְׁלֹשָׁה] אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם בֵּין בִּתְחִילַּת עֲבוֹדוֹת בֵּין בִּשְׁיֵירֵי עֲבוֹדוֹת.
Traduction
D’autre part, R. Yohanan l’explique ainsi: après s’être lavé le jour, il n’est pas nécessaire de recommencer la nuit; mais l’ablution faite la nuit doit être renouvelée au jour, selon Rabbi; R. Eliézer b. R. Simon dit: fut-on occupé trois jours consécutifs au culte, il n’est pas nécessaire de recommencer l’ablution pour une œuvre à terminer, mais il le faut pour une œuvre nouvelle (pour celle-ci, dit R. Yohanan, il faudra d’après tous renouveler l’ablution).
Pnei Moshe non traduit
בלילה צריך לקדשן ביום דברי רבי. דס''ל לינה פוסלת לקידוש ידים ורגלים ועמוד השחר עושה לינה:
ר''א בר''ש אומר וכו' בשירי עבודות. כלומר מדקאמר אפי' עסוק בעבודה כל שלשה ימים וכו' ש''מ דבדוקא בשירי עבודות הוא דקאמר דכל זמן שהוא עסוק בעבודה אין הלינה פוסלת בהן אבל בתחלת עבודה כלומר שפסק מלעבוד והיום הוא תחלת עבודה א''נ שהן תחלת עבודות של יום כגון זריקת הדם והקטרת הקומץ שהן עבודות של יום אפי' ראב''ש מודה שקידוש הלילה לאו כלום הוא וצריך לקדשן ביום. והשתא ר' חייה בר יוסף כמאן ס''ל דלרבי לעולם הלינה פוסלת בהן ואפי' עסוק בעבודה הוא ולראב''ש מיהת לתחלתו עבודה צריך הוא לקדשן ור' חייה בר יוסף קאמר מכיון שמסר יום ללילה דיו ולדידיה אם הגביהו מן המים אחר תחלת הלילה דיו ונמצא כשהוא מקדש מן הכיור שאינו משוקע בלילה הוא מקדש וא''כ אין הלינה פוסלת כלל בהן וזה דלא כרבי ודלא כר''א בר''ש:
חִילְפַיי אָמַר. כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם כָּךְ אֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּכִּיּוֹר. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי חִילְפַיי. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו בַּיּוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ בַּלַּיְלָה. בַּלַּיְלָה צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ בַּיּוֹם. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֲפִילוּ עָסוּק בָּעֲבוֹדָה כָּל שְׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם. הָא בַכִּיּוֹר פּוֹסֶלֶת. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם חִילְפַיי. הָכֵינִי. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו כול'. שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם. הָא בַכִּיּוֹר פּוֹסֶלֶת. וּבִלְבַד מִיּוֹם לַלַּיְלָה.
Traduction
Hilfia dit (70)B., Zevahim 20a.: comme le passage de la nuit ne rend pas les mains impropres au culte, de même on pourra se servir du bassin que l’on n’a pas laissé toute la nuit sous l’eau. Est-ce qu’un enseignement ne lui est pas contraire? Après avoir fait l’ablution du jour, elle n’est pas à renouveler le soir; si elle est du soir, il faut la renouveler au jour, selon Rabbi; mais selon R. Eliézer b. R. Simon, fut-on occupé trois jours de suite au service officiel, on n’est pas tenu de renouveler l’ablution, car le passage de la nuit ne rend pas les mains impropres au service; est-ce donc à dire que le bassin non mis à couvert la nuit serait impropre? En effet, expliquèrent les disciples de R. Yohanan, pour le bassin, le passage de la nuit (l’omission de la mise à couvert) rend le service impropre (annule l’ablution), en se contenant de la jonction du jour à la nuit, sans exiger que ce soit toute la nuit.
Pnei Moshe non traduit
ר' חייה וכו'. נתחלפו השיטות בספרי הדפוס בטעות וכצ''ל. ר' חייה בר יוסף פתר מתניתא קידש ידיו ורגליו ביום א''צ לקדש בלילה בשירי עבודות בלילה צריך לקדשן ביום דברי רבי ר''א בר''ש אומר אפילו עסוק בעבודה כל שלשה א''צ לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בין בתחלת עבודות בין בשירי עבודות. ר' יוחנן פתר מתניתא קידש ידיו ורגליו ביום א''צ לקדשן בלילה (בשירי עבודות אבל בתחלת עבודה) הכתוב כאן ט''ס הוא וכצ''ל בלילה צריך לקדשן ביום דברי רבי ר''א בר''ש אומר אפי' עסוק בעבודה כל שלשה א''צ לקדש ידיו ורגליו בשירי עבודות אבל בתחלת עבודה צריך. ולפ''ז ניחא דכל חד וחד פתר למאי דס''ל ולר' חייה בר יוסף דמפרש לר''א בר''ש דבין בשירי עבודות ובין בתחלת עבודות א''צ לקדש לפי שאין הלינה פוסלת כלל בידים ואיהו ס''ל כר''א בר''ש ור' יוחנן פתר כדס''ד מעיקרא דלר''א בר''ש דוקא בשירי עבודות א''צ לקדש אבל בתחלת עבודות צריך לקדש והשתא בתחלת עבודות לכ''ע צריך לקדש וכן ס''ל לר' יוחנן:
חילפיי אמר וכו' כך אין הלינה פוסלת בכיור. אפילו לא היה משוקע כלל במים אין הלינה פוסלת בו:
מתניתא פליגא על ר' חילפיי קידש וכו' שאין הלינה פוסלת בידים. קתני מיהת בידים אין הא בכיור פוסלת ואפי' לר''א בר''ש וקשיא על ר' חילפיי:
תלמידוי דר' יוחנן בשם חילפיי הכיני. כך היה שמו מכונה וכך הוא בהלכה דלקמן בשם ר' חילפיי הכיני:
קידש ידיו ורגליו וכו' שאין הלינה פוסלת בידים הא בכיור פוסלת. כלומר דתלמידוי דר' יוחנן לא אמרי בשם ר' חילפיי כדאמר מעיקרא כשם וכו' אלא כדדייקינן דדוקא בידים אינה פוסלת הא בכיור פוסלת הלינה:
ובלבד מיום ללילה. כלומר והא דדייקינן דבכיור פוסלת וצריך שיהא משוקע במים ובלבד שיהא משוקע מבעוד יום ומיום ללילה דבהא סגי אבל אינו צריך שיהא משוקע במים כל הלילה וזהו כדר' חייה בר יוסף דקאמר מכיון שמסר מיום ללילה דיו ופתר להברייתא כדפתר לה ר' חייה בר יוסף וכר''א בר''ש וכדלעיל:
מַה בֵין בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לַכֶּבֶשׁ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לַמִּזְבֵּחַ. מִן מַה דְתַנִּינָן. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנַיִם שָׁוִין רָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ. הָדָא אָֽמְרָה. בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לַמִּזְבֵּחַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בְּפֵירוּשׁ תַּנִּי לָהּ רִבִּי חִייָה. כָּל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת [לַמִּזְבֵּחַ] זָכָה.
Traduction
Qu’entend-on dans la Mishna, par ''les 4 coudées voisines''? S’agit-il du voisinage de l’escalier, ou de l’autel même? De ce qu’ensuite la Mishna raconte le fait, que deux servants, à égale distance, montaient l’escalier en courant, il résulte évidemment qu’il s’agit du voisinage de l’autel. R. Yossé b. R. Aboun dit que R. Hiya l’a enseigné formellement: celui qui a devancé ses compagnons dans les 4 coudées les plus proches de l’autel aura le privilège de ce service.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה. ושואל הש''ס מה הן הד' אמות דתנינן לעיל כל הקודם את חבירו לתוך ד' אמות זכה:
אם בין. בתוך ד' אמות הסמוכות להכבש ובין בתוך ד' אמות הסמוכות להמזבח שוין הן או לא:
מן מה דתנינן. הכא במתני' מעשה וכו' ש''מ שהיו שניהם [שוין] במרוצתן בשכבר עלו בכבש ולקדם לתוך ד''א א''כ הדא אמרה ד' אמות שאמרו בתוך ד' אמות הסמוכות למזבח הן:
בפירוש תני לה ר' חייה וכו'. ולא צריך למידק מלישנא דמתני':
מַהוּ הִצְבִּיעוּ. הוּצִיאוּ אֶצְבַּע. הוֹצִיאוּ אַחַת מוֹנִין לוֹ. שְׁתַּיִם מוֹנִין לֹו. שָׁלשׁ אֵין מוֹנִין לוֹ. מָהוּ אֵין מוֹנִין. כָּל עִיקָּר. אֵין מוֹנִין לוֹ אֶת הַיְּתֵירָה. אַרְבַּע הַמְמוּנֶה מַכֶּה אוֹתוֹ בַפַקִּיעַ וּבָטֵל הַפַּיִיס.
Traduction
Pour opérer par la voie du sort, on faisait lever le doigt. Si on levait un doigt, on était compté, ainsi qu’en levant deux: mais si on en levait trois, on n’était pas compté. -Est-ce à dire que l’on était complètement exclu? Non, on ne tenait pas compte de l’excédant. Sur celui qui présentait 4 doigts, le préposé à la section frappait de sa courroie (en signe de blâme), et l’opération du vote était annulée (on devait le recommencer).
Pnei Moshe non traduit
מהו אין מונין. לו דקתני אם אין מונין אותו כל עיקר ומשום קנסא שהוציא ביותר או דילמא אין מונין לו את היתירה שהוציא אבל שתים מונין לו ולא איפשיטא:
ארבע. אם הוציא ד' אצבעות:
בפקיע. ברצועה:
ובטל הפייס. הזה עד שיחזרו ויוציאו כולן כדין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source